פסק-דין בתיק ת"א 11741-04-10

מבוא וטענות הצדדים

1.         לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק-גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד" או "החוק").

2.         התובעת, ילידת 15.11.23, נפלה ונחבלה ביום 30.6.08, בתחנת דלק, בשעה שעמדה ליד רכבה, שהיה נהוג בידי בן-זוגה, הנתבע 2 (להלן: "דוד"). כתוצאה מכך נגרם לתובעת נזק-גוף (להלן: "התאונה").

3.         ביום 20.9.08, בהיות התובעת בביתה, ליד מיטתה - נפלה התובעת ונגרם לה נזק-גוף נוסף (להלן: "הנפילה בבית").

4.         אין מחלוקת כי ככל שייקבע כי התאונה הייתה בגדר 'תאונת-דרכים', כהגדרתה ב חוק הפלת"ד - כי אז חבה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בפיצוי התובעת בגין נזק-הגוף שנגרם לה עקב התאונה, לפי החוק.

5.         התובעת טוענת כי התאונה אירעה כלהלן: היא יצאה מן הרכב ועמדה לצדו, בעוד הדלת פתוחה לרווחה. דוד לא שם לב ליציאתה, והחל לנסוע לאחור. הדלת הפתוחה הדפה את התובעת והפילה אותה. אין מחלוקת כי אם אכן כך התרחשה הנפילה - להבדיל, לדוגמא, מהחלקה על כתם שמן בתחנה, ללא קשר לשימוש ברכב - כי אז אכן מדובר ב'תאונת-דרכים'.

6.         הנתבעת מכחישה את נסיבות התאונה הנטענות. לגרסתה, הנפילה בתחנה נגרמה בשל נסיבות שאינן קשורות לשימוש ברכב, ואינן מכוננות חבות לפי חוק הפלת"ד.

7.         התובעת טוענת כי הנפילה בבית נובעת מן התאונה. לגרסתה, הגורם לנפילה היה אי-יציבותה של התובעת, לאחר שקמה ממיטתה וניסתה ללכת לשירותים. אי-יציבות זו נבעה מן החבלה התאונתית.

8.         התובעת מוסיפה וטוענת כי הנפילה בבית התאפשרה על רקע היעדרה של עזרה סיעודית. התובעת נזקקה לעזרה סיעודית עקב התאונה; אך לא זכתה לקבלה מן הנתבעת, חרף הבטחת הנתבעת לדאוג לעזרה סיעודית בבית התובעת עם שחרורה מאשפוז.

9.         הנתבעת מכחישה את הקשר בין הנפילה בבית לתאונה. לגרסתה, יש לייחס את אי-היציבות של התובעת, אשר גרמה לנפילה כנטען, לנכויותיה המגוונות והמשמעותיות של התובעת מלפני התאונה וללא קשר אליה, לרבות 'תסמונת רגל שמוטה'.

10.     הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי בחזרתה לביתה הסתמכה התובעת על הבטחת נציגי הנתבעת בדבר מתן עזרה סיעודית בבית התובעת.

11.     אין חולק כי התובעת סובלת מנכויות קשות, אשר גרמו וגורמות לה כאב וסבל, צורך בעזרת הזולת, הוצאות רפואיות והוצאות ניידות.

12.     הצדדים חלוקים בשאלת היות התאונה בגדר 'תאונת-דרכים'; בשאלת הקשר הסיבתי בין הנפילה בבית לבין התאונה, ככל שייקבע שאכן הנה בגדר 'תאונת-דרכים'; בשאלת ייחוס היבטים שונים של הנכויות האמורות ותוצאותיהן למצבה הרפואי הקודם של התובעת, לתאונה ולנפילה בבית; ובפרטי הנזק והפיצוי שהנתבעת חבה בהם.

13.     בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מן הטענות והראיות שנצרכו להכרעה. יש לגזור 'הסדר-שלילי' לגבי השאר. פרטי הטענות והראיות בוארו היטב בסיכומי הצדדים, והן יידונו במקומן, לפי הצורך.

הערכת עדותו של דוד

14.     עדותו של דוד עשתה עליי רושם מהימן. התרשמתי מנטייתו להיזהר ולדייק בתשובותיו, גם כשהדבר לא תאם את האינטרס שלו ושל התובעת.

15.     לדוגמא, בתשובה לשאלתי אם היה כתם על הרצפה בתחנת הדלק יכול היה להשיב בשלילה. אולם דוד דייק ואמר שאינו זוכר שראה כתם כזה, ולא שלל אפשרות כזו [פרוטוקול מיום 25.3.10, עמ' 19]. הוא עמד על דעתו, גם כאשר לא תאמה את עדות התובעת, ולא ניסה ליישב באופן מגמתי או אפולוגטי בין עדויותיהם [שם, עמ' 21]. הוא לא ניסה להאדיר את ההוצאות הטיפוליות [שם, עמ' 24]. בתשובה לשאלה בדבר משך העזרה שהתקבלה מארגון ניצולי שואה, תיקן דוד את ב"כ הנתבעת, בניגוד לאינטרס שלו ושל התובעת [כך ציינתי לעצמי ברישומיי בעת שמיעת העדות; הגם שהדברים לא קיבלו ביטוי מלא במקומם, בעמ' 22 בפרוטוקול].

16.     יש ממש, אפוא, בהערתו של ב"כ התובעת [סיכומי-התשובה, עמ' 6] כי הנתבעת לא התעמתה בסיכומיה עם מהימנות עדותו של דוד ולא ערערה אותה. 

17.     אני מוכן, אפוא, לקבוע ממצאים לפי עדותו של דוד, הן באשר לנסיבותיהם של האירועים הנדונים והן באשר לתוצאותיהם התפקודיות והטיפוליות.